החלטה בתיק בש"פ 590/05

א.        נגד העורר (ועמו אחר) הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"פ 40368/04), בו יוחסה להם עבירת שוד בנסיבות מחמירות ביום 21.12.04. בהתאם לכתב האישום, אחז נאשם 1 בגרונו של המתלונן ושלף סכין בידו השניה והצמידה לגרונו, בעוד נאשם 2 - העורר דנא - נטל מן המתלונן סכום של כ-1,000 ש"ח, מכשיר טלפון נייד וקופסת סיגריות.

ב.        בית המשפט קמא החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים. לא היתה מחלוקת באשר לראיות לכאורה - למעט לקיחת 1,000 ש"ח - ולעילת מעצר. באשר לעורר דנא, נטען בפני בית המשפט קמא כי היה בתכנית גמילה שלא צלחה לפני 8 חודשים, והתבקש תסקיר מעצר לשם בדיקת האפשרות לתכנית גמילה מחודשת. בית המשפט קמא, שעיין גם בעברו הפלילי של העורר, לרבות הרשעה בסחר בסמים ומאסר על תנאי תלוי ועומד, החליט על מעצר עד תום ההליכים. בקשר לגמילה ציין בית המשפט, כי העיתוי לכך מועדו אינו בשלב של מעצר עד תום ההליכים אלא לאחר הרשעה וטרם טיעונים לעונש. כן הוסיף, כי במקרה דנן אין המדובר בקטיעתה של תכנית גמילה.

ג.        אציין, כי העורר, רווק כבן 32, הורשע ב-1999 על עבירות החזקת סכין למטרה לא כשרה, איומים ותקיפת שוטר, ונדון לארבעה חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשים על תנאי. בתיק אחר, בשנת 2000, הוטלו עליו מאסר שנה בפועל וכן 12 חודשי מאסר על תנאי בקשר לסחר בסמים, ובשנת 2002 הוטל עליו קנס ומאסר על תנאי על תקיפת שוטר. הרשעותיו היו על עבירות שבוצעו ב-1999-1998. תלוי ועומד נגדו תיק נוסף מ-2004, מעבר לתיק הנוכחי.

ד.        בדיון בערר מיקד בא כוח העורר את דבריו במשאלה להחלטה על תסקיר מעצר, מתוך תקווה למתן יד לשיקום העורר שחייו עלובים, והוא נרקומן חסר בית בין רבים כמותו בדרום תל אביב. לטעמו לא התחשב בית המשפט די הצורך באפשרות כי העורר יעבור תהליך גמילה שנפסק בעבר בשל חוסר כסף, ושהאינטרס הציבורי הוא לשלחו לגמילה. אין המדובר לשיטתו במקרה דנן בשוד מתוכנן, אלא במקרה המצוי במקום נמוך במדרג עבירות השוד. נטען, כי תסקיר מעצר יוכל לסייע לשיקום, שיהיה טוב פחות במסגרת מאסר בשירות בתי הסוהר והאילוצים הקיימים בו.

ה.        לטענת בא כוח המדינה, אורכו הצפוי של המשפט בתיק עצמו קצר. אין למדינה התנגדות עקרונית לתסקיר, אך משאבי כוח האדם מוגבלים; מסלול גמילה תוך כדי מעצר הוא חריג. לפיכך, אין מקום להיעתר לשיטתה למבוקש.

ו.        (1)    שקלתי את מכלול הנסיבות. בסופו של יום, בהעדר מחלוקת באשר לעיקר הראיות ולכך שהחזקה שבסעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, מתקיימת (המדובר בעבירה הבאה בגדרי ס"ק (4) שם, קרי "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם"), והנטל על העורר להוכיח את העדר מסוכנותו - סבורני כי אין מקום להעתר לבקשה. ראשית, אין צורך להכביר מלים על כך שיש להתייחס בחומרה לעבירות מעין אלה, ומחובת בית המשפט ליתן יד לאכיפה בהן לשם הגנה על הציבור. שנית, עבר פלילי, בודאי בעבירות אלימות, "מחזק את החזקה" נגד הנאשם בכגון דא. ייתכנו מקרים, שמן הסתם לא יהיו רבים, שבהם ייעתרו בתי המשפט בעבירת שוד לחלופת מעצר, למשל, כאשר המדובר בנאשם בעל עבר נקי המצטרף לתסקיר מעצר חיובי, ונסיבותיה של העבירה אינן מן החמורות ביותר (בש"פ 545/97 אגא נ' מדינת ישראל (לא פורסם), השופט טירקל). אכן, במקרה אחרון זה ובמקרה נוסף שהציג בא כוח העורר (בש"פ 5407/98 אבו דבוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם), השופטת ביניש), היה המדובר במי שלא נטען כלפיהם עבר פלילי. יתכנו גם נסיבות הקשורות בעוצמת הראיות שיתנו מקום לחלופה (בש"פ 327/98 אלגאוי נ' מדינת ישראל, השופט מצא). המחוקק קבע את שקבע באשר לחזקה, וכאמור, מקרים כאלה לא יהיו איפוא הכלל.

(2)      במקרה דנן, אין אלה מתקיימים: המדובר בראיות לכאורה ברורות ובבעל עבר פלילי, כולל באלימות. האם יש מקום לתסקיר מעצר במקרה זה? מסכים אני לגישתו של השופט עדיאל (בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), כי תסקיר מעצר יכול להתבקש - ואוסיף, כי לכשעצמי אני רואה דרך כלל חשיבות רבה בכלי זה של תסקיר מעצר - אם אך יש סיכוי בנסיבות להחלטה על חלופת מעצר. כאשר המקרה אינו כזה, אין טעם של ממש בכך.

(3)      והנה, חלופת המעצר בענייננו מתבקשת לצורך בחינת האפשרות להליך גמילה. השופטת חיות (בש"פ 11981/04 שפק נ' מדינת ישראל), סקרה זה לא כבר את הפסיקה בעניין זה, וציינה כי "הכלל הוא שהליכי טיפול וגמילה מסמים מקומם בשלב העונש ולא בשלב המעצר ... שחרור לחלופת מעצר לשם תחילתו (הדגשה במקור - א"ר) של טיפול גמילה ראוי שייעשה במקרים חריגים..."; והשיקולים לכך הם מידת מסוכנותו של הנאשם, סיכויי הצלחת הטיפול וכנות הרצון בטיפול. באותו מקרה לא אושרה גמילה במעצר, אף שהיו הליכי קבלה מתקדמים למוסד גמילה ונסיבות תומכות נוספות, בין השאר נוכח קרבת סיומו של משפטו של הנאשם.

(4)      אכן, העורר דנא הוא אדם צעיר, וישנם סיכויים כי לעתיד לבוא ישתלב בתהליך גמילה - אף שכשל בכך בעבר - וייצא, כך יש לקוות, מעליבות חייו. ואולם, דומני כי הנסיבות אינן מצדיקות לאפשר הליך כזה במהלך המעצר בתיק זה. העורר אינו מצוי עתה בהליכי גמילה פעילים או בתהליך קבלה מתקדם אליהם, ואדרבא, ניסיון קודם לא צלח. שנית, מסוכנותו מוכחת מעברו ומנסיבות העבירה הנוכחית בה ישנן ראיות לכאורה. שלישית, המדובר בתיק שהדיון בו לא יארך, כך הדעת נותנת, זמן רב, שכן המדובר ברשימה לא ארוכה של עדים, רובם - למעט המתלונן - אנשי משטרה. אם יורשע העורר, התייחסות לגמילה, שניתן לקוות כי תבוא, תהא כרוכה בטיעון לעונש, וההזדמנות להידרש אליה תוכל להיות, למשל, אם יוזמן - במקרה של הרשעה - תסקיר שירות מבחן, או בדרך אחרת בשלב העונש, וכמובן איני קובע כל מסמרות.

(5)      בנסיבות אלה, איני רואה טעם להזמנת תסקיר לעת הזאת, משאין מקום להידרשות בשלב זה, שלב המעצר, להליכי גמילה, ושעה שכל האינדיקציות האחרות אינן מורות על חלופת מעצר. אין בידי איפוא להעתר לערר.

           ניתנה היום, י' בשבט תשס"ה (20.1.2005).

ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: